משה רוזנסון, עשיר מופלג בווילנה, התקין לו מצבה בחייו והרבה בדברי שבח על עצמו. ובווילנה שנאו אותו, שהוציא כמה ספרים להטות לבם של ישראל לנצרות, וחשש רוזנסון, שהגבאים של "צדקה גדולה" [87] לא יתנו להציב את המצבה אחרי מותו. הקדים והלך לשמואל-יוסף פין לקנות מקום קבר. נתכוון פין לדחותו ואמר לו:

- חמישה אלפים רובל תשלם.

נרתע רוזנסון לאחוריו ואמר:

- הרשות אסרה עליכם לקחת במחיר מקום לקבר יותר מארבע מאות רובל.

החזיר לו פין:

- אין איסור זה חל אלא על מקום קבר למי שכבר מת. רצונך, שלא תשלם יותר מארבע מאות, – אין לך תקנה אלא שתמהר ותהיה גם אתה בכלל אלו, שהאיסור חל על קבריהם...

(יהודה-ליב אפל, "בתוך ראשית התחיה", תל-אביב תרצ"ו, עמ' 561-560).