גדולים ומפורסמים

חסיד שהיה שרוי תמיד בעצבות ובאנינות-הדעת, בא לפרשיסחה במוצאי-שבת. נכנס מיד אצל רבי שמחה-בונם וקבל לפניו:

- כל ימיו שטן כרוך אחריו ומכשילו. אף היום כך. מביתו יצא במחשבה תחילה לבוא לפרשיסחה ערב-שבת; ארעה לו תקלה והוצרך לשבות בדרך, ולא בא אלא עכשיו במוצאי-שבת.

אמר לו רבי שמחה-בונם:

- שבת עיה יפה באורחים. חל ראש-חודש בשבת, היא מוותרת לו מפטיר ומוסף משלה. חל יום-טוב בשבת, היא מוותרת לו תפילות ופרשת-השבוע משלה. חל יום-כפור בשבת, היא מוותרת לו שלוש סעודותיה ויושבת עמו בתענית. נוח שאין-כך תשעה-באב שחל להיות בשבת: אין היא מוותרת לו כלום ודוחה אותו לךמחר. מה טעם? – אורח השרוי בעצבות, עינה של שבת צרה בו: ייכבד וביבוא במוצאי-שבת...