לאתר מס"ע

לרשימת הסיפורים


ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב

לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר

236

עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים

שאל עשיר לרב:

רבי, יש לי חלק בלוייתן?

השיב לו הרב:

לאו!

ואתה, רבי, יש לך חלק בלוייתן?

הן!

רבי, – חזר ושאל העשיר, – מה טעם אני אין לי חלק בלוייתן ואתה יש לך חלק בו?

השיב לו הרב:

כשתגיע שעתך להיפטר מן העולם ישאלו עליך בבית-דין שלמעלה "מה הניח זה שם"? וישיבו: "כסף וזהב ואבנים טובות הניח זה שם". ועוד ישאלו עליך: "מה הביא זה לכאן"? וישיבו: "קדחת‏[28] הביא זה לכאן". ואנו קיימא לן: "קודח אסור בדגים"...‏[29] ואילו אני, כשתגיע שעתי להיפטר מן העולם, ישאלו עלי בבית-דין שלמעלה: "מה הביא זה לכאן"? וישיבו: "כסף וזהב ואבנים טובות‏[30] הביא זה לכאן". ועוד ישאלו עלי: "מה הניח זה שם"? וישיבו: "קדחת הניח זה שם". ואנו קיימא לן: מי שחלצתו קדחת – דגים יפים לו.

קדחת" – שם נרדף בפי-העם לאפס שבאפס. לדוגמה: אדם שואל לחבירו, הבא מאת הרופא: "מה התיר לך הרופא לאכול"? והלה משיב: "קדחת התיר לי". פירוש: הרופא החמיר בדיאטה כל-כך, עד שלא התיר ולא כלום.

כך מקובל בעם.

כלומר: תורה ומצוות ומעשים טובים.

לסיפור הבא

לסיפור הקודם