חריפים, מפולפלים ומליצים

כשהמליכו בישיבה של וולוז'ין את "הרב לפורים", [6] פתח ואמר:

הריני כבן-עזאי בשוקי טבריה ומוכן ומזומן להשיב על כל דבר קשה, שיביאו אלי.

קם תלמיד אחד ושאל:

הכתוב אומר: "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר: אם-כן, למה זה אנכי? ותלך לדרוש את ה' ". [7] וקשה: מה ראתה רבקה, שהלכה לדרוש את ה', ולא הלכה לדרוש את המיילדת?

תירץ "הרב":

התורה מעידה על רבקה, "כי עקרה היא", ובזכות "ויעתר יצחק" בטלה גזירה מעליה ונתעברה. כיוון שהתחילו הבנים מתרוצצים בקירבה, התחילה היא מטיחה דברים כלפי מעלה: "הואיל והכל בזכותו של יצחק, ולא בזכותי, היה לו ליצחק להתעבר, ולמה זה אנוכי, – מה לי ולייסורי העיבור? שמא אין שעתו של יצחק פנויה לכך, בשביל שהוא צריך ללכת לבית-המדרש? ישא הוא במקומי יסורי העיבור, ואני אלך במקומו לבית-המדרש". מיד – "ותלך לדרוש את ה' "...

קם תלמיד שני ושאל:

אסתר ציוותה למרדכי ואמרה לו: "לך כנוס את כל היהודים". [8] – מפני-מה נתחייבוּ ישראל שבאותו דור קנס?

תירץ "הרב":

המן הרשע מכר את ישראל, [9] ומשנה מפורשת היא: כל מקום שיש קנס, אין מכר; [10] לפיכך נתחייבו ישראל קנס – לבטל את המכר...

קם תלמיד שלישי ואמר:

שמענו על מורנו ורבנו, שכוחו גדול לתרץ קושיות ובעיות לא רק בו במקום, אלא גם ממקום אחר. והרי קושיה עצומה בפי, ויטרח נא מר לתרץ ממקום אחר.

השיב "הרב":

נעניתי לך, בני. פתח פיך ויאירו דבריך.

היקשה אותו תלמיד:

אמר הכתוב: "ויבא את אוהביו ואת זרש אשתו; ויספר להם המן את כבוד עושרו ורוב בניו". [11] בשלמא "כבוד עושרו" – ניחא: אין אשה בקיאה בעסקי בעלה. אבל "רוב בניו" – היא ידעה כמותו, ומה הוצרך לספר לה?

השיב "הרב" ואמר:

הרי אני מתרץ – ממקום אחר…

[6] עיין "ציונים", לסימן זה.

[7] בראשית כה, בא–בכ.

[8] אסתר ד, טז.

[9] "כי נמכרנו אני ועמי", שם ז, ד.

[10] משנה כתובות ג, ה.

[11] אסתר ה, יוד–יא.