יש מדרש-פליאה: "בשעה שהלך אברהם לשחוט את יצחק, בא מלאך וטינף לו סכינו". והרי שלוש פליאות בדבר: ראשית, כלום לא במצוותו של מקום הלך אברהם לשחוט את יצחק, ומה רשות היתה לו למלאך לטנף סכינו? שנית, שמא לא די ב"אל תשלח ידך אל הנער" [21] שהוצרך המלאך לטנף את הסכין? ושלישית, חזרתי על כל המדרשים שבעולם ולא מצאתי מימרה זו, ואין לך פליאה גדולה הימנה, שמימרה של-שטות כמותה לא נאמרה בשום מדרש מן המדרשים...