בדחנים, ליצנים ומרדנים

ישבו יהודים ודנו בחבורה:

איזה עם הוא המאושר שבעמים?

הללו אמרו:

עם, שנתן לו אלהים ארץ טובה ורחבה.

והללו אמרו:

עם, שנתן לו אלהים תרבות טובה ורחבה.

היה שם אייזיק-מאיר דיק, נענה ואמר:

לא זה ולא זה, אלא מאושר שבעמים הוא עם, שבקי בתקיעת-שופר.

אמרו לו:

רבי אייזיק-מאיר, שטות זו מניין לך?

החזיר אייזיק-מאיר:

לא שטות היא זו, אלא מקרא מפורש הוא: "אשרי העם יודעי תרועה"... [15]

[15] תהלים צ"ט, טז.