בדחנים, ליצנים ומרדנים

בן-זאב היה לומד כל-יום מישנה, וכשהגיע למה שאמרו בסוף עוקצים: "עתיד הקדוש ברוך-הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשר עולמות", שחק ובכה.

אמרו לו חבריו:

מפני מה אתה משחק?

אמר להם:

על שכרם של צדיקים אני משחק ושמח.

חזרו ואמרו לו:

ומפני מה את בוכה?

אמר להם:

על צערם של צדיקים אני בוכה ומצטער. אם נרתיקים של תפילין "בתים" הם, ומקומות לתפילה בבתי-כנסיות ובבתי-מדרשות "ערים" הם, [14] הרי אני יודע מה עולמות יהיו עולמותיהם של צדיקים...

[14] מקום לתפילה בבית-כנסת או בבית מדרש נקרא בפי-העם – "עיר" ("אשטאדט אין שוהל", "אשטאדט אין בית-מדרש").