בדחנים, ליצנים ומרדנים

קם "ברליני" אחד מן החבורה ואמר:

ודאי מנדיל בעל-גימטריה אתה.

השיב מנדיל:

אני הוא.

אמר ה"ברליני":

היכבד ושב עמנו ואקרא לפניך שמו של כל איש ואיש מחבורתנו זו, ותאמר לנו גימטריה אחת לכולנו. הסכים מנדיל ופסק להם פסוק אחד, שהיתה בו גימטריה של ליגלוג לכולם. דקו ומצאו חמישים ושניים יתירים. ליגלגו הם עליו ואמרו לו:

נכשלת מנדיל.

טפח מנדיל ברגלו כלב, ששכב תחת השולחן, והחזיר:

שמא הלה אינו ברליני?...

("כלב" בגימטריה – חמישים ושנים).