בדחנים, ליצנים ומרדנים

במסיבה של "מלווה-מלכה" וכוס "חורפי" [8] משובח, נתגלגלה השיחה על מקומות יפים לקבורה לאחר מאה ועשרים שנה. אחד רצה לזכות לכך, שתהא מנוחתו ליד "המגיד הגדול". השני בחר לו את רבי לוי-יצחק. השלישי – את רבי זוסי מהאניאפולי.

היה גם שמריל באותה מסיבה, שתק ולא אמר כלום. דובבו אותו חבריו ואמרו לו:

ואתה, שמריל?

החזיר הוא;

אני הייתי מבקש לנוח על משכבי ליד הצדקת, אשתו של הרבי שלנו יחיה.

רקקה כל החבורה:

עפר לפיך, שמריל! היא חיה וקיימה, ברוך-השם.

ענה שמריל ואמר:

ואנכי מה? כלום חס ושלום מתּי?...

[8] "חורפי" – יין שעבר עליו קור-חורף ונתמצו מימיו – ("ווימורוזק" בלעז).