בדחנים, ליצנים ומרדנים

אשה ענייה פרצה לחדרו של רבי ברוך:

רבי, הושיעה נא! בתי היחידה מקשה לילד זה שלשה ימים, וכבר כלו כל הקיצים.

אותה שעה שימש הירשל במקומו של רבי ברוך, ואמר לה:

לכי לביתך והניחי לה לבתך פרוטה של נחושת על טבורה.

למחר חזרה ובאה האשה ומצאה את רבי ברוך בכבודו ובעצמו. לא הבחינה בינו לבין הירשל, התנפלה לרגליו והתחילה מנשקת סנדליו:

רבי, קדושי, ינוחו לך ברכות על ראשך! עשיתי כדבריך, הנחתי לה לבתי היולדת פרוטה של נחושת על טבורה ומיד ילדה בן-זכר למזל-טוב.

הבין רבי ברוך, שמפי הירשל קיבלה את הסגולה, ואמר לו:

הירשל, מה טעם יש לסגולה זו?

החזיר לו הירשל:

רבי, העמדתי קבצן על חזקתו: כיוון שיריח ריח פרוטה, מיד יצא לקראתה...

[נוסח אחר:

... אותה שעה שימש הירשל במקומו של רבי ברוך ואמר לה:

שובי לביתך ואיספי מניין עשרה, שיאמרו "יזכור" לפני מיטתה של היולדת.

למחר באה האשה להודות לרבי ברוך. נתן רבי ברוך עין בהירשל ואמר לו:

הירשל, מה טעם יש לסגולה זו?

רבי, מנהג-ישראל הוא: כיוון שמתחילים לאמר "יזכור", מיד יוצאים כל התינוקות...]