בטלנים וחקרנים

חקרן ישב בחבורה של יהודים וסיפר:

טחו עיניהם של הבריות מראות נכוחות. נדמה להם לבריות, שהשמש מהלכת והארץ לעולם עומדת, ואילו למעשה השמש עומדת והארץ לעולם מהלכת.

גער בו אחד מן החבורה: הללו דברי-מינות הם. אילו השמש עומדת, מה צורך היה לו ליהושע לגזור עליה: "שמש בגבעון דום"? [8]

החזיר החקרן:

אדרבה, מכאן ראיה: כיוון שגזר עליה יהושע, שוב לא בּטלה גזירה, ומאותה שעה ואילך היא עומדת...

[8] יהושע י, יב.