בטלנים וחקרנים

אמר מלמד לחברו:

הכל תלוי במזל, ואפילו דיבור קל שבקלים... אילו עמד לי מזלי אתמוֹל ונאמרו שתי מילים קצרות, מיד הייתי נעשה "גביר" אדיר.

תמה חברו:

היכן תמצי?

הסביר הראשון:

יצאתי מביתי ושלא מדעתי הוליכוני רגלי עד לבנק של המלכות. ראיתי רבים נכנסים, נמלכתי ונכנסתי גם אני. והייתי מהלך משולחן לשולחן, והיושבים לפני השולחנות היו מסתכלים בי ולא אמרו לי ולא כלום. לסוף הגעתי לשולחנו של אדם אחד, שהיו ממונות של כסף ושטרות מונחים לו ערימוֹת-ערימוֹת מלפניו ומאחוריו, מימינו ומשמאלו. ממון-קורח היה ברשותו של אותו אדם, ואילו הוציא מפיו רק שתי מלים קצרות והיה אומר לי: "חיים, קח!" – מיד הייתי נעשה אדיר שבאדירים. אלא שלא נתמזל מזלי, וגם אותו אדם הסתכל בי ולא אמר ולא כלום...