בין ישראל לעמים

יהודי רוכל רגיל היה לבוא כל שבוע לכפר, וכל אימת שבא לשם רצו אחריו ילדי-הכפר וקראו:

יהודי! יהודי!

אמר היהודי בלבו:

מה סגולה אעשה להם לעזי-פנים אלה? אתגרה בהם? יתגרו בי עוד יותר; איידה בהם אבן? יורידו עלי מטר אבנים.

נמלך ועשה אחרת: הביא אתו מטבעות קטנות חדשות ושבוע-שבוע חילק אותן לילדים שרצו אחריו והתגרו בו. כך עשה כמה פעמים. ופעם אחת, כשנכנס לכפר ועטו אליו הילדים ופערו פיהם לקרוא "יהודי! יהודי!" ופשטו ידיהם לקבל את המטבעות החדשות, היפות, אמר להם:

ילדים חביבים, צר לי מאוד, אבל מעכשיו ואילך לא אוכל לתת לכם כלום. אין לי.

רגנו הילדים ומיד הסתלקו הימנו:

אין הם רוצים לרוץ אחריו חינם ולקרוא "יהודי! יהודי!"...

(י' פ' הבל, Die Schwänke des rheiniandischen Hausfreundes"", המהדורה השטוטגרטית של שנת 1842, חלק ב' ציור 8).