בין ישראל לעמים

שיבחו לו מקורביו לדוכס את היהודים, שפיקחים הם בפוליטיקה ויודעים מה שבלב מלכים ושרים. ליגלג הדוכס ואמר: אתם אומרים כך, ואני אעשה מעשה ותראו, שתיסרח כל פיקחותם.

קרא לרץ שלו וציווה אותו, שילבש בגדי-השרד, יעלה על סוסו ויעבור כברק דרך כל העיירה. ולאחד מן המקורבים אמר, שיצא לשוק וישמע, מה יאמרו היהודים.

יצא אותו מקורב לשוק ונטפל לחבורה של יהודים לשמוע מה בפיהם. היטה אוזן ושמע: זה מפרש מעשה הרץ כך, וזה מפרש כך – ואין הדעות מתקררות.

לבסוף פרש מלמד זקן מן החבורה, פיהק ואמר:

יהודים, לחינם אתם מתפלפלים. כל אותו מעשה של הרץ אינו ולא כלום, אלא סתם שיגעון של הדוכס...

ומיד נתקררו הדעות, והיהודים התחילו נשמטים אחד-אחד.

חזר המקורב אל הדוכס וסיפר לו מה שראה ושמע. תהה הדוכס ואמר:

באמת פיקחים הם היהודים בפוליטיקה...