לפני אידיהם הלך ליב'לי הקטן ליער, כרת אשוחים והביאם לעיר לחג-המולד. ידע ליב'לי, שעבירה היא לעשות סחורה בתשמישי-קדושה שלהם, אלא שהעניות העבירה אותו על דעת קונו... והקור קשה, וליב'לי לבוש קרעים, והרי הוא מקיש ברגליו על הקרקע, מטיח ידיו זו בזו ורוטן:

לית טבא דנפיק מנו בישא... מה היה אותו האיש חסר אילו נולד לא אחרי חנוכה, אלא אחרי שבועות?...