בין ישראל לעמים

הגמון דרש, שיבוא מי-שהוא מישראל להתווכח עמו. נכנסו הרב והפרנסים לישיבה ודנו:

מי ילך ויתווכח עמו?

אמר להם הנפּח של הקהילה:

תנו לי רשות ואלך. אם ינצחני, יאמרו: הדיוט שבהם ניצח, ואם אני אנצחנו, יאמרו: אלהיהם של אלו ניצחו.

נתנו לו רשות והלך.

נכנס הנפּח אצל ההגמון. קיבלו ההגמון והשפיל אצבע כלפי מטה, עמד הנפח וזקף אצבע כלפי מעלה. פשט ההגמון שתי אצבעות, ומיד פשט הנפח אצבע אחת. חזר ההגמון ופשט יד פשוקה לכל חמש אצבעותיה, ופשט הנפח כנגדו יד קפוצה לכל חמש אצבעותיה. לסוף נטל ההגמון כוס יין אדום והגישה לנפח, נטל הנפח גבינה לבנה והגישה להגמון.

הודה ההגמון ואמר:

יהודי זה ניצחני.

קם ופירש לכל שריו, שהיו באותו מעמד:

השפלתי אצבע אחת כלפי מטה – על שום שאומה זו משולה לעפר, וזקף הוא אצבע כלפי מעלה – על שום שהיא משולה גם לכוכבים; פשטתי שתי אצבעות – לרמז על האב והבן, ופשט הוא אצבע אחת – לרמז על "ה' אלהינו, ה' אחד"; פשטתי יד פשוקה לכל חמש אצבעותיה – שאומה זו מפוזרת ומפורדת בין כל האומות, ופשט הוא כנגדי יד קפוצה לכל חמש אצבעותיה – פירוש: אומה זו "גוי אחד בארץ". הגשתי לו כוס יין אדום – שחטאיהם של ישראל כשנים, והגיש הוא לי גבינה לבנה – "כשלג ילבינו".

וכשחזר הנפח לביתו שמח וטוב-לב, שאלו לו:

מהיכן ידיעת רמזיו של ההגמון, ומה רמזים החזרת לו?

השיב הנפח:

הרי אלו דברים פשוטים ומובנים לכל אדם. הוא השפיל אצבע כלפי מטה – שיקברני חיים, וזקפתי אני אצבע כלפי מעלה – שאעשה לו מה שעשו להמן. פשט הוא שתי אצבעות – שינקר שתי עיני, ופשטתי אני אצבע אחת – שבזו בלבד ארטש מעיו. פשט הוא יד פשוקה – שיסטרני בכל כוחו, ופשטתי אני יד קפוצה – שאשבר כל עצמותיו. כיוון שראה, שאין הוא יכול לי וביקש להשלים עמי והגיש לי כוס יין לשתות, מיד נעניתי לו והשלמתי גם אני עמו והגשתי לו גבינה לקינוח....