בין אדם לחברו

מסיפוריו של זקן:

אבא, עליו השלום, סוחר היה. עיתים עלה, עיתים ירד, כדרכם של סוחרים. כשעלה היה מקפיד, שתהא אמא, עליה השלום, מדליקה נרות קטנים לשבת ויום־טוב, וכשירד היה מקפיד, שתדליק נרות גדולים. פעם אחת אמרתי לו :

״אבא, היפך הדברים!״

החזיר לי:

״בני, ואהבת לרעך כמוך כתיב. כשאני עולה ושרוי בשמחה, רצוני, שיציצו שכני לתוך חלונותי ויראו את האפלולית שבבית, וידונו שעסקי רעים, וישמחו גם הם. וכשאני יורד ושרוי בצער, רצוני שיציצו שכני לתוך חלונותי ויראו את האור הגדול שבבית, וידונו שעסקי טובים, ויצטערו גם הם״...