ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב
|
בין אבות לבנים |
|
חותן פסק מזונות לחתנו כל-זמן שלא יצמח לו זקן. עברה שנה, עברו שנתיים, שלוש שנים – החתן יושב ואוכל וחתימת-זקן אין לו. התחיל החותן בודק אחריו ומצא: יום-יום הוא מגלח זקנו. תפסו והביאו אל הרב. גער הרב בעבריין: כיצד אדם מישראל עובר על לאו שבתורה? התנצל הגלוח: רבי, דין מפורש הוא: "כל שמעכב את האכילה – מותר"[7]... |
[7] עיין יורה-דעת הלכות אבלות שצ א. |