בין אבות לבנים

עשרה ימים אחרי החתונה אמר חותן לחתנו:

בני, הגיעה שעתך שתצא מביתי ותבקש לך מזונות ממקום אחר.

תהה החתן:

הא כיצד? עשר שנים מזונות פסקת לי.

הסביר לו החותן:

על דעת כך פסקתי לך מזונות עשר שנים, שתהא שהייתך עמי חשובה יום לשנה.

החזיר לו החתן:

אף אני על דעת כך נשאתי בתך, שתהא שהייתי עמה חשובה יום לשנה, והואיל ולא ילדה עדיין, דין הוא שאגרשנה...[6]

[6] "נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, יוציא ויתן כתובה" יבמות סד א.