בין אבות לבנים

זקן עשיר חלש. הלכו בניו אל הרב וביקשו מאתו, שיבוא לבקר את החולה ואגב שיחה ירמוז לו על צוואה. עשה הרב רצונם, הירבה שיחה עם הזקן וסיים:

וכי לא כך אנו אומרים כל יום: "מה אנחנו, מה חיינו?"

הבין הזקן, מפי מי מדבר אליו הרב, נענה אחריו ואמר:

ובני יהיו מוסיפים ואמרים: "אשרינו, מה טוב חלקנו ומה יפה ירושתנו"[4]...

[4] השווה: תפילת שחרית שלפני קריאת-שמע קטנה.