בין אבות לבנים

אב ובנו נכנסו לבית-מחיה לסעוד. הגישו להם מרק רותח, ולא היה הבלוֹ עולה מרוב שומן. תקע הבן ראשון כף לתוך הפּינכּה שלפניו, לגם לגימה יפה וניכווה פיו עד כדי כך, שהתחילו עיניו מדמיעות.

אמר לו אביו:

בני, על מה אתה בוכה?

השיב הבן:

נזכרתי, שאמא מתה.

תקע האב כף לתוך הפּינכּה, לגם לגימה יפה ונתמלאו עיניו גם הוא דמעות.

אמר לו הבן:

אבא, על מה אתה בוכה:

השיב לו האב:

אני בוכה, שלא קברתיך עם אמא בקבר אחד...

(בדיחה זו בצורה אחרת עיין כרך ראשון, סימן 284, וב"ציונים" לאותה בדיחה.)