אשה הניחה את בעלה בבית וציוותה עליו, שינענע את ה¬עריסה בשביל שיישן התינוק, וישמור על החלב השפות על הכירה, שלא יגלוש. אגב נזכרה, שבעלה לקקן, הוסיפה ואמרה:

המגדנת שבארון – סם-המוות וסכנה גדולה לנגוע בה.

אמרה והלכה לה.

מצא הבעל חבל וקשרו ברגלו ובעריסה, בשביל שיוכל לנענע אותה, כמצוּוה עליו, והוא עצמו התייצב ליד הכירה לשמור על החלב. פתאום נפתחה הדלת ונכנס כלב, נבהלה התרנגולת שבבית ופרחה למעלה והפכה את הקדירה ונשפך החלב. בּיקש להציל את הקדירה שלא תישבר ועקר רגלו הקשירה בחבל, ומיד נהפכה ה¬עריסה ונפל התינוק לקרקע. ידע שתכלה אליו הרעה מאת אשתו, הלך ומצא את המגדנת בארון, אכל אותה ועלה על המיטה, ושכב בפישוט ידיים ורגליים.

וכשחזרה האשה וראתה את הנעשה, התחילה מקללת את הבעל וצווחה:

רשע, מופקר, למה במיטה תשכב?

נאנח הבעל והחזיר:

ראיתי, שאין לי תקנה אלא סם-המוות, ואכלתי את המגדנת, והרי אני שוכב ומסתכל בשעון, אימתי יבוא קצי?...