בין איש לאשתו

אמר בעל לאשתו:

בואי וראי, מה ביני לבינך. את כל היום פיך מלא אלה וקללה, ואני – שום טינה אין לי בלבי עליך. אדרבה, כשמקללים אותך, מיד אני מתפלל שאהיה כפרתך. שמעתי שכנתנו מקללת אותך שתתאלמני. לא זזתי משם עד שרחצתי ידי ואמרתי: "ריבונו של-עולם, מוטב שתתקיים הקללה בי ואני אתאלמן תחתיה"...