שדכנים ושידוכים

רב מפורסם אירס את בתו לבן-עשירים ופסק לה נדוניה עשירה, ולא עמד בדיבּוּרוֹ. אמר לו אבי-החתן:

על אדם גדול כמותך אני תמה. "מוצא-שפתיך תשמור ועשית"[10] כתיב. מוטב, שהיית אומר מעט ועושה, משאמרת הרבה ואין אתה עושה כלום.

החזיר לו הרב:

עד שאתה מקשה עלי, מוטב, שהיית מקשה על מסדרי-התפילות: למה תיקנו לפרט כל הקרבנות בתפילת-שחרית והחסירו מנחת-עני? אלא לאמר לך: הואיל וקרבנות ממש אין אנו מביאים ופוטרים את עצמנו באמירה בלבד, דין הוא שיהיה קרבננו קרבן-עשירים ולא קרבן-עניים...

[10] דברים כג, כד.