ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב
שדכנים ושידוכים |
בחור היה מפסיל[6] בּכלוֹת: זו פגה וזו צמלה, זו נדוניתה קלה וזו יחוּסהּ מפוקפק. פעם אחת בא אצלו שדכן לשדך לו בחורה, שהכל בה: יופי, בוֹשׁל במידה נכונה, עושר, יחוּס-משפחה. נהנה הבחור ואמר לשדכן: לא לחינם אומרים הבריות: יגעת – ומצאת... עכשיו אני מסכים, ואין אתה חסר אלא שתסכים גם היא. אמר לו השדכן: עדיין אין השעה מוכשרת לכך. תמה הבחור: מאי משמע? החזיר השדכן: חייב אני לגלות לך סוד כמוס. אותה בחורה היא גם פגומה במקצת: פעם בשנה היא משׁתטה לשעה אחת... אה, – הפסיקו הבחור, – שעה אחת בשנה אינה ולא כלום. נענה השדכן ואמר: אף אני דעתי כך... ולאותה שעה אני מחכה – לכשתשטה... |
[6] עיין לעיל הערה לסימן 1461. |