שקרנים רמאים וזייפנים

שניים נכנסו למוזיאון. הראה אחד לחברו חרב עתיקה תלויה על הקיר ואמר לו:

חרב זו של בלעם היא ובה הרג את אתונו.

תמה חברו:

הא כיצד? הלא בלעם אמר לאתונו: "לוּ יש חרב בידי, כי עתה הרגתיך".[5] משמע, שלא היתה לו חרב ולא הרג את האתון.

החזיר לו הלה:

זהו שאמר בלעם לאתונו: "לוּ יש לי חרב זו בידי, כי עתה הרגתיך".

[5] במדבר כב, כט.