עמי ארצות והדיוטות

צדיק לן בביתו של מוכסן. בלילה הקיץ המוכסן ולאוזנוֹ הגיעה בכייה כבוּשה. ירד ממיטתו וראה: הצדיק יושב על הקרקע סמוך למפתן, חלוץ-נעליים כאבל, נר דולק לפניו ועיניו זולגות דמעות. נבהל המוכסן וכל הלילה נדדה שנתו. למחר ניגש באימה ופחד אל הצדיק ושאל:

רבי, מה דבר רע אירע לך, שישבת על הקרקע בלילה ובכית?

החזיר לו הצדיק:

על שריפת בית-המקדש בכיתי.

אוי לי! – נשתתף המוכסן בצערוֹ של אורחוֹ ושאל: - רבי, היכן היה בית-המקדש?

בירושלים עיר-הקודש.

ומתי נשרף?

לפני אלפיים שנה.

נעשוּ עיניו של המוכסן תמהות מאוד ואמר:

לפני אלפיים שנה? ואני חשבתי: מן השריפה אתה בא...