עמי ארצות והדיוטות

ערב-שבת באו כפרי וּבנוֹ לעיר, ולמחר הלכו שניהם לבית הכנסת להתפלל. קודם קריאת-התורה אמר האב לקוֹרא:

בני בר-מצוה.

נענה לו הקורא וקרא לבחור, שיעלה לתורה. עלה הבחור וּבירך:

"המוציא לחם מן הארץ"...

צחק כל הקהל. נתכרכמו פניו של האב ולימד זכות על בנו:

כפרי הוא ורגיל כל ימיו בתפוּחי-אדמה...

התחיל כל הקהל צוחק עוד יותר. רגז האב וצווח:

כּריסוֹת ריקות, מה אתם צוחקים? אנו, ברוך השם, איננו אוכלים תפוחי-אדמה אלא בחמאה ושמנת..."