טפשים, שוטים ומשוגעים

כּלוּ כל השׂיחות בקרונהּ של הרכבת, והחבורה התחילה משתעממת ומפהקת. קם אחד מן החבורה ואמר:

שמעו, רבותי, אחודה נא לכם חידה.

בבקשה, – השיבה כל החבורה כּוּלהּ.

פתח הלה ושאל:

שניים, פעמים שחורים ופעמים צהובים ומצויים אצל כל אדם, מי יודע?

אין איש יודע. ליגלג בעל-החידה:

התבּיישׁוּ יהודים. הרי זה דבר פשוט, – זוג נעליים.

גז שיעמומה של החבורה ואמרה:

חודה נא עוד!

מסכּים... ארבעה, פעמים שחורים ופעמים צהובים ואינם מצויים אצל כל אדם, מי יודע?

אין איש יודע. גיחך בעל-החידות:

אן חכמתכם, יהודים! שני זוגות נעליים.

צחקה כל החבורה וחזרה ואמרה:

חודה נא עוד!

מסכים...תשעה, לא שחורים ולא צהובים ומצויים אצל הרבנית ואינם מצויים אצל הרב, מי יודע?

קפץ אחד מן החבורה:

אני יודע! שלושה זוגות נעליים!...