טפשים, שוטים ומשוגעים

חסיד עני הסיח צערו לפני צדיקו:

רבי, אסון קרני. פלוני קרובי נתן לי חמישים זוז להכנסת בתי הכלה, ועד שהגעתי לביתי אבד לי הכסף. עכשיו אוי לי מצרת בתי העלובה, ואוי לי מקללת אשתי הארורה.

אמר לו הצדיק:

לך והקף חצרך שבע פעמים, ועל כל הקפה והקפה תאמר "איזהוּ".

למחר חזר החסיד ובא אל הצדיק:

רבי, עשיתי כדבריך, וכסף איננו.

אמר לו הצדיק:

איזה "איזהו" אמרת?

תמה החסיד:

רבי, כלום יש "איזהו" אחר חוץ מ"איזהו מקומן של זבחים"?

החזיר לו הצדיק:

הן, יש "איזהוּ" אחר: "איזהו שוטה? המאבד כל מה שנותנים לו"[20].

[20] חגיגה ג, ב.