טפשים, שוטים ומשוגעים
עבדקן ישב ולמד בלילה מסכתא סנהדרין לאור הנר. למד ולמד והגיע למה שאמרו: "עבדקן – סכסן". עיין ברש"י ומצא: מי שזקנו עבה שוטה הוא[19]. חלשה דעתו: מה תקנה יש לו? לגזוז את הזקן – אסור, להניחו כמו שהוא – הרי הוא מעיד עליו... נמלך ומדד שני טפחים זקן, והשאר הגיש לנר הדולק. מיד נשתלהבה האש, שרפה כל זקנו וגם חרכה פניו. עמד "הנשרף" וכתב בגמרא מן הצד: "בדוּק וּמנוּסה"...
[19] סנהדרין ק, ב.
