טפשים, שוטים ומשוגעים

כל "זמן" ו"זמן" חשׂך מלמד קימעה משכר-המלמדוּת, עד שלסוף השיגה ידו לבנות לו בית קטן. לימים נכנס אצלו גוי, עוג מלך הבשן, הוציא מתוך ילקוּטוֹ גליון-נייר, פתח וקרא בקול אדיר וחזק, כמנהגוֹ של גוי:

בפקודת הוד-מלכותו אתה, משה-יענקל, חייב לשלם רובל מס-הבית.

נבהל המלמד, פישפש ומצא רובל מוצנע במקום-סמוּי מן העין – ושילם. שילשל הגוי את הרובל לתוך כיסו והלך לו. מיד יצא אחריו גם המלמד והלך לחברו בן-אוּמנוּתוֹ, חריף ועמקן מפורסם, ודן

לפניו על מה שאירע לו:

מילא, רובל – דינא דמלכותא דינא. אבל שלוש שאלות בדבר:

ראשית, מהיכן יודע הקיסר שמי? שנית, הקיסר שלנו, שמלך בכיפּה הוא וכוּלוֹ ממן, מה צורך יש לו ברובל שלי? ושלישית, הקיסר, שפיקח הוא, מה ראה לשטות זו – לשלוח מעיר-הבירה גוי מיוחד לגבות רובל אחד ולהפסיד להוצאות-הנסיעה משם לכאן ומכאן לשם כמה וכמה רובלים?

החזיר לו חברו העמקן המפורסם:

שלוש שאלות שאלת, ושלוש תשובות בדבר, ששאלת, מהיכן יודע הקיסר שמך? אין כאן מן התימה כל-עיקר. אשתקד, כשבא הקיסר לעיירתנו, ויצאנו, אני ואתה, לראותו ולברך "ברוך שחלק", נפנית לקרן-זווית מחמת צורך. אותו רגע עברה עלינו פתאום מרכבתו של הקיסר. מיד טפחתי לך במרפקי וקראתי: "משה יענקל, הקיסר נוסע!" – שמע הוא את שמך ורשם בפנקס שלפניו. – ששאלת, מה צורך יש לו לקיסר ברובל שלך? אף זה דבר פשוט. מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע. מה הקדוש ברוך-הוא, שׁכּוּלוֹ קדוּשה, יושב ומצפה ל"קדוֹש קדוֹש" שלך, אף הקיסר, להבדיל, שׁכּוּלוֹ ממוֹן, יושב ומצפה לרוּבל שלך. – וששאלת, כלום כדאי לו לקיסר לשלוח גוי מיוחד מעיר-הבירה, כדי לגבות רובל אחד, ולהפסיד כמה וכמה רובלים להוצאות הנסיעה? הרי זה סימן, שאין אתה בקי בתכסיסי-מלוכה. בוא ואסביר לך. אותו גוי לאו שליח מיוחד הוא, אלא שׁימש חייל בעיר הבירה, וּכשׁכּלוּ לו חמש שנות שימושוֹ נכנס אצל הקיסר ליטוֹל הימנו ברכה לדרך. שמע הקיסר מפיו, שלעיירתנו הוא נוסע, ואמר לו: "עשה עמדי טובה. באותה עיירה יש מלמד אחד ומשה-יענקל שמו, והוא חייב לי רובל. בבקשה ממך, כשתבוא לשׁם תלך אליו ותגבה את הרובל ותשלחהו לי". והרי עשה הגוי שליחותו.

שמע משה-יענקל המלמד דברי חברו, העמקן המפורסם, נענה ואמר:

תנוח דעתך, שהנחת דעתי. עכשיו הכל מחוּור...