טפשים, שוטים ומשוגעים

ערב-שבת נצנצה מחשבה טרדנית בּמוֹחוֹ של אחד מחריפי חלם:

בשלמא בשוק, מכירים כל אדם לפי בגדיו, אבל במרחץ, שהכל ערומים שם, שמא יקרנו אסון ויחליפוהו באחר?

והיה דואג כל אותו היום כּוּלוֹ:

ללכת למרחץ אינו יכול – שמא יחליפוהו באחר; לא ללכת למרחץ אינו יכול, – כיצד אדם מישראל מונע עצמו מן המרחץ ערב-שבת?

לסוף תיקן אותו הקדוש ברוך-הוא בעצה טובה: ביקש ומצא שָׁנִי וקשרו על רגלו הימנית, והלך למרחץ בלב-מנוחה:

עכשיו סימן מובהק יש לו, ולא יחליפוהו באחר.

ישב במרחץ ורחץ כל גופו יפה-יפה ולא הרגיש, שאבד לו השני וּשכנוֹ מצא אותו וקשרו על רגלו הימנית שלו – גם כן לשם סימן.

וכשסיים בעל-האבידה לרחוץ וביקש לקום, נסתכל וראה:

ברגלו אין סימן, וברגל שכנו יש סימן.

הפך פניו כלפי שכנוֹ ואמר לו:

מסתכל אני ברגלך ויודע, מי אתה: החליפו אותך בי, ואתה – אני.

אבל שמא אתה יודע מי אני?...