טפשים, שוטים ומשוגעים

בית המדרש הגדול, שבּנוּ החלמאים, בניין מפואר היה, ולחיזוק התקרה החליטו להוסיף לה אמלתרה. עלו ליער שבראש-ההר, נתנו עיניהם באילן גדול, כרתוּהוּ ועשוהו אמלתרה. וכשעמדו להכניסהּ לבניין נחלקו הדעות. הללו אמרו:

אמלתרה אוחזים בה מצד ימין.

והללו אמרו:

לא כי, אמלתרה אוחזים בה מצד שמאל.

והיו בעלי-הימין ובעלי-השמאל עומדים ומתנצחים כל היום כוּלו, ולא באו לכלל הכרעה. היה שם פיקח אחד, קם ואמר:

אין עצה, אלא לגזור את האמלתרה לשתיים: מחצית אחת יאחזו בה הללו מצד ימין, ומחצית אחת יאחזו בה הללו מצד שמאל.

הסכימו המתנצחים וגזרו את האמלתרה לשתיים – ולא הועילו בתקנתם: הוברר, שמחצית אף היא יש לה שני צדדים: צד ימין וצד שמאל. ושוב נחלקו הדעות. הללו אמרו:

מחצית של אמלתרה אוחזים בה מצד ימין.

והללו אמרו:

לא כי, מחצית של אמלתרה אוחזים בה מצד שמאל.

קם אותו פיקח ואמר:

הואיל וכך, אין עצה, אלא לגזור את המחצית לשתיים: מחצית אחת של המחצית יאחזו בה הללו מצד ימין, ומחצית אחת של המחצית יאחזו בה הללו מצד שמאל.

הסכימו המתנצחים וגזרו את המחצית לשתיים – ושוב לא הועילו בתקנתם: הוברר, שמחצית של מחצית אף היא יש לה שני צדדים:

צד ימין וצד שמאל. ושוב נחלקו הדעות...

בו ביום תיקן סופר-הקהל נוצה חדשה הכנף אווז, ועל דעת הרב ועל דעת שבעה טובי-העיר כתב וחתם בפנקס-הקהל:

"להודיע קושט אמרי-אמת מה שבעינינו ראינו ולא זר. אמלתרה לחיזוק התקרה של בית-מדרש יש לה תמיד שני צדדים, צד ימין וצד שמאל, בין שהיא שלימה, בין שהיא מחצית והין שהיא מחצית של מחצית. והלכה חמורה זו, אם אוחזין בה מצד ימין או מצד שמאל, לא הכריעו בה חכמים, ובמחלוקת היא שנוּיה עד שיבוא אליהו".