|
תמימים וערמומים 1005. ההוא שאמר לחברו: "כל ימי מתקשה אני
בדבר אחד: שוורים נשחטים ונאכלים, סוסים אינם נשחטים ואינם נאכלים. הרי
שורת-ההיגיון נותנת, שהסוסים צריכים להיות מרובים מן השוורים, ואילו למעשה
שוורים מרובים מן הסוסים." קיפחו חברו: "שוטה שבעולם, מה תימה יש בדבר? סוסים נגנבים, שוורים אינם נגנבים." חזר ושאל הראשון: "אם-כן מפני מה
מעטים הסוסים מן השוורים אפילו במקום שלשם הם נגנבים?" החזיר לו הראשון: "בהמה! גם משם
חוזרים וגונבים אותם..."
|