|
קרתנים, יושבי-כרכים
והולכי-דרכים 752. ההוא שעלה
לקרון של רכבת ולא מצא מקום לשבת: כל הספסלים תפוסים. פנה כה וכה וראה: בקצה
הקרון תפסה לה אשה זקנה ספסל שלם והיא מתקינה עצמה
לשינה. ניגש אליה ואמר לה: "מזל-טוב, דודה!" מיד החזירה לו
הזקנה ברכה, צמצמה את עצמה והתפיסה לו מקום לשבת. לאחר שישב אמרה לו: "מילא,
"מזל-טוב" יפה כל-שעה. אבל – על שום מה?" תיקן לו הוא את מקומו יפה-יפה והחזיר לה: "חייך, דודה שזו לי פעם ראשונה אני
רואה אותך אחרי חתונתך..."
|