קרתנים, יושבי-כרכים והולכי-דרכים

740.

ההוא שעמד בבית-הנתיבות וצעק וקבל: "אוי ואבוי! איחרתי, איחרתי."

ניגש אליו אחד ושאל: "כמה איחרת?"

"אוי," החזיר הקובל, "שני רגעים איחרתי."

סנט בו הלה: "בושה אין לך. שני רגעים איחרת, ואתה זועק וקובל כאילו איחרת שתי שעות."

[נוסח אחר: נענה השני ואמר: "מתקנא אני בבר-מזל שכמותך. אתה רק שני רגעים איחרת, ואילו אני שתי שעות איחרתי."]

מספר סידורי: 740

עמוד:

הערות: