|
קרתנים, יושבי-כרכים
והולכי-דרכים 739. שניים הלכו
בדרך, אחד היה לו מנה, ולשנה לא היה ולא כלום. עד שהם מהלכים ראו צפרדע מנתרת
לפניהם. הציץ בעל-המנה על חברו ואמר לו: "הרי מנה על-מנת שתאכל את הצפרדע." "מקובל."
השיב השני, צד את הצפרדע, אכלהּ ונטל את המנה. לא היתה שעה מרובה והתחיל זה שהפסיד את המנה דן עם נפשו:
"רוח-שטות נכנסה בו. מה הנאה יש לו, שחברו אכל צפרדע? עכשיו יש לחברו מנה,
והוא אין לו כלום"... בו ברגע נסתכל
וראה: שוב צפרדע מנתרת לפניהם. נמלך ושאל את חברו: "ואתה מה תתן לי בשכר אכילת-צפרדע?" "מנה אתן
לך." החזיר הלה. "מקובל." אמר הראשון, צד את
הצפרדע, אכלהּ ונטל את המנה. וכשבאו למקום שהלכו לשם אמר הראשון לשני: "תמיהה
גדולה אני תמה: מתחילה היה לי מנה ואתה לא היה לך ולא כלום, אף עכשיו יש לי מנה
ואתה אין לך ולא כלום. אם-כן, למה זה אכלנו שנינו צפרדעים?"
|