|
בחורים וגם בתולות,
זקנים עם נערים 699. כשמת השמש
הישיש חוורו פניו של כלב לץ וראשו שפל לקרקע. ראוהו הצעירים בכך ואמרו לו:
"רבי כלב, צער זה מניין לך? זקן מופלג היה המנוח וכבר הגיעה שעתו לכל
הדעות." החזיר להם כלב:
"לא עליו אני מצטער; עליכם אני מצטער. מה הוא, עליו השלום, שגיבור היה
לחיות יותר משמונים, ניצחו מלאך-המוות, אתם הפרחחים לא כל-שכן שינצח אתכם."
|