|
צדיקים ורביים, חסידים
ומתנגדים 684. חבורה
של חסידים קנו להם סוסה זקנה, על-מנת לנסוע אל הרבי. לשאת את כולם לא יכלה
הזקנה, לשאת את מקצתם גם-כן לא יכלה. נמלכו החסידים והפקירו סוסתם לחבילות
ולצרורות בלבד, והם עצמם היו הולכים ברגל ומחמרים אחריה. עד שהם בוססים בחול ומחמרים אחרי סוסתם טסה ועברה על פניהם כרכרה
עשירה, רתומה לשלושה סוסים אבירים, ובכרכרה – "פריץ" מיסב יחידי ומעשן סיגרה מתוך
הרחבת-הדעת. הרהר הצעיר שבחבורה אחרי מידותיו של הקדוש ברוך-הוא, נאנח ואמר: "רבונו של עולם, "אם לעוברי-רצונו כך, לעושי-רצונו על
אחת כמה וכמה"? [נדרים נ, ב]." נתן בו
עין הזקן שבחבורה ואמר: "צורב, לא יפה אתה אומר... אם לעוברי-רצונו – כך,
לעושי-רצונו – על סוסה זקנה אחת כמה וכמה חבילות וצרורות של חסידים..."
|