צדיקים ורביים, חסידים ומתנגדים

642.

ערב ראש-השנה נתגברוּ הדינים ועצבות תקפה את הצדיק: נתייחד בחדרו ולא נתן לשום אדם להיכנס אצלו. שמים לבשו קדרות והיה העולם שמם... וכשהגיעה שעת ערבית והצדיק יצא מחדרו להתפלל עם הציבור וראה, כמה מרובים החסידים, שבאו אליו לימים נוראים, נתמלא פתאום צחוק פיו. נזדעזעו החסידים: על מה הוא צוחק?

היה שם פיקח אחד מאנ"ש ואמר להם: "יפה הוא צוחק. קל-וחומר מדוד המלך, עליו השלום. מה דוד, כשנכנס למרחץ וראה "ראייה" אחת, מיד היתה דעתו מתיישבת עליו ושוחק, הרבי, יחיה, שרואה לפניו כמה וכמה "ראייות", אינו דין שתתיישב עליו דעתו וישחק..."

(להבנת הבדיחה החריפה הזאת עי' מנחות מג, ב, מה שאמרו שם על דוד).

מספר סידורי: 642

עמוד:

הערות: להלן הציטוט מתוך תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מג, עמוד ב:

ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה! וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו, לאחר שיצא, אמר עליה שירה, שנאמר: למנצח על השמינית מזמור לדוד (תהלים י"ב), על מילה שניתנה בשמיני. [י.פ.]