|
אומנים, עובדים ופועלים;
סוכנים, פקידים ומשרתים 349. מת עשיר קמצן,
שלא נתן מימיו פרוטה לצדקה, ומיד תפסוהו מלאכי-חבלה והתחילו דוחפים אותו לפתחה
של גיהנום. התעקש הקמצן וצעק: "מיורשי גן-עדן
אני, ולא מיורשי גיהנום. מצוה
גדולה יש בידי. לפני ארבעים שנה קיימתי נפש מישראל: נתתי פרוטה לעני וקנה לחם
ואכל וחייתה נפשו." עיינו
מלאכי-החבלה בפנקסים ומצאו: אמת, נכון הדבר. מיד פרש אחד מהם את כנפיו ובטיסה
אחת הגיע לכיסא-הכבוד: "מה דינו של אדם זה?" נמלך הקדוש
ברוך-הוא בפמליה שלו והשיב: "החזירו לו את הפרוטה שלו – וילך לעזאזל."
|