|
אומנים, עובדים ופועלים;
סוכנים, פקידים ומשרתים 348. רבי יעקב המגיד
מדובנה נכנס אצל עשיר קמצן לבקש נדבה לפדיון-שבויים. סירב
העשיר ולא נתן לו. אמר לו רבי יעקב: "דע לך, שמזומן אתה לחיי עולם-הבא." תמה העשיר:
"רבי, בשביל שאני מסרב ליתן צדקה אני מזומן לחיי עולם-הבא?" החזיר לו רבי
יעקב: "אספר לך מעשה שהיה. לפני הרבה שנים מת קמצן אחד, וקודם מותו ציווה,
שיקברו כל ממונו עמו. וכשבא לפני בית-דין שלמעלה ושאלוהו, אם קיים מצות צדקה,
השיב, שכל ימיו חשש, שמא ייכשל בבני-אדם שאינם מהוגנים ונמצא מאבד ממונו לבטלה. לפיכך
הביא כל ממונו עמו, על-מנת לחלקו בעולם-האמת, שאין בו רמאות ורמאים. עיין
בית-דין שלמעלה בדינו ופסק: אם יימצאו עוד שניים שעשו כמותו, הדין עמו. בדקו ולא
מצאו אלא אחד – את קורח, שגם הוא ממונו נקבר עמו. והיה הדבר תלוי ועומד עד היום.
עכשיו אני רואה שאתה עתיד להיות השלישי לחבורה..."
|