|
אומנים, עובדים ופועלים;
סוכנים, פקידים ומשרתים 338. קבצן עמד לפני
עשיר והזכיר לו ראשונות: "בילדותם היו שניהם חברים זה לזה;
ב"חדר" אחד למדו." כּפר העשיר:
"איני מכירך." פנה הקבצן לצאת
ואמר: "הרי זה סימן מובהק, שמחר תמות." נבהל העשיר,
פייס את הקבצן בנדבה הגונה ואמר לו: "בבקשה ממך, שתפרש דבריך." נענה לו הקבצן
ופירש: "סימן מובהק זה קבלה הוא בידי מרופא מומחה. אשתקד הייתי מוטל
בבית-חולים, ופעם אחת ראיתי את הרופא מסתלק ממיטתו של חולה ואומר לחובש:
"הלה לא הכירני, סימן, שמחר ימות". וכך הווה – למחר מת..."
|