|
אומנים, עובדים ופועלים;
סוכנים, פקידים ומשרתים 305. קבצן: "נדבה
אני מבקש." עשיר: "איני
נענה לך עד שתנחש תחילה ותאמר, אם עתיד אני ליתן לך נדבה, או לאו? תכוון אל האמת
– אתן, ואם לאו – לא אתן." קבצן: "ניחשתי
ומצאתי, שלא תיתן." עשיר: "עכשיו
ממה נפשך פטור אני מליתן לך נדבה: כיוונת אל האמת –
הרי פיך ענה בי, שלא אתן; לא כיוונת אל האמת – הרי לא קיימת את התנאי, ואין לך
עלי ולא כלום." קבצן: "היפך
הדברים. עכשיו ממה נפשך חייב אתה ליתן לי נדבה. כיוונתי אל האמת – הרי קיימתי את
התנאי, ואתה חייב לקיים הבטחתך; לא כיוונתי אל האמת – הרי שקר ענה פי בך
כשאמרתי, שלא תיתן." עשיר: "רואה
אני, שאתה ערום כמוני, ואף-על-פי-כן יש הבדל גדול ביני ובינך. אני – עורמתי
עומדת לי להיות עשיר, ואתה – עורמתך עומדת לך להיות קבצן; אמור מעתה, שהלכה
כמותי."
|