|
אומנים, עובדים ופועלים;
סוכנים, פקידים ומשרתים 303. בדקו לקבצן
המחזיר על הפתחים ומצאו מאות אדומים גנוזים לו בסתרי-סתרים. הביאוהו לרב ואמר לו
הרב: "כל המקבל צדקה ואינו צריך לכך, הריהו מלסטם את הבריות... מעכשיו
הקבצנות אסורה לך, אלא אם-כן תסתלק מממונך תחילה ותיעשה עני ממש." נטל הקבצן מאת
הרב רשות ליישוב-הדעת שלושה ימים, והלך לו. לסוף שלושה ימים חזר ובא: "רבי,
אני מסתלק מממוני, ובלבד שתהא הקבצנות מותרת לי." תמה הרב:
"כיצד אדם מוותר על ממון מרובה שלו בשביל שיהא רשאי לבקש פרוטה מאחרים?" הסביר לו הקבצן:
"רבי, "מלח ממון חסר"[ דומה, שאותו קבצן פירש מימרה עממית זו לא
כרש"י (כתובות סו, ב), אלא כמפרשים אחרים, שאין בעולם מלח למלוח את הממון
בשביל לקיימו ימים מרובים], היום הממון ישנו ומחר איננו, ואילו פרנסה יפה
כקבצנות לעולם עומדת."
|