|
אומנים, עובדים ופועלים;
סוכנים, פקידים ומשרתים 262. תלמיד-חכם עני
נכנס אצל עשיר ומצא אותו שותה טה. קיבלו העשיר
בסבר פנים יפות, מזג לו כוס-טה והקריב אליו
קופסת-הסוכר. "אל נא
תטרח," אמר האורח והוציא סוכר מכיסו. נתכרכמו פניו
של בעל-הבית. אמר לו האורח: "אני רגיל להטיל סוכר הרבה לתוך הטה; לפיכך
איני שותה אלא בסוכר שלי, וממנהגי איני משנה בשום מקום." קיבל בעל-הבית
ואמר: "רצונו של אדם הוא כבודו." ישב האורח ושתה
אחת ושתיים ושלוש. וכשעמד להיפטר – נטל קופסת-הסוכר מעל השולחן והריק כולה לתוך
כיסו. ראה שבעל-הבית נתן בו עיניים תמיהות והסביר לו: "טה
איני שותה אלא בבתיהם של אחרים, אבל תמיד בסוכר שלי, משום שאני רגיל להטיל סוכר
הרבה לתוך הטה, וממנהגי איני משנה בשום מקום.
|