|
אומנים, עובדים ופועלים;
סוכנים, פקידים ומשרתים 252. בעל-בית עשיר
הזמין אורח עני לסעודה. כשישבו לאכול הסתכל בעל-הבית בכלים הנאים הסדורים על
השולחן ונהנה. הסתכל בהם גם האורח העני וגם הוא נהנה. אמר לו בעל-הבית: "בשלמא אני נהנה, שלי הם, אלא אתה למה נהנה?" השיב האורח:
"מה הבדל יש בינך וביני? אתה מסתכל ועינך נהנית, אף אני מסתכל ועיני נהנית." אמר לו
בעל-הבית: "יש הבדל בינך וביני. אני יכול להצניעם אתה אינך יכול להצניעם." השיב האורח:
"אם אתה מצניעם, גם אתה וגם אני לא נהנה." אמר לו
בעל-הבית: "אני יכול למוכרם, אתה אינך יכול למוכרם. השיב האורח:
"אם אתה מוכרם, נמצא אני בלבד נהנה..." [נוסח אחר: אמר
לו בעל-הבית: "בשלמא אני נהנה, שהם כאן ואני
כאן, אלא אתה מה תעשה כשתצא מכאן ותשוב למקומך?" השיב האורח:
"ואתה מה תעשה כשתצא מכאן ותשוב למקומך?..."]
|