|
אומנים, עובדים ופועלים;
סוכנים, פקידים ומשרתים 236. שאל עשיר לרב:
"רבי, יש לי חלק בלוייתן?" השיב לו הרב:
"לאו!" "ואתה,
רבי, יש לך חלק בלוייתן?" "הן!" "רבי,"
חזר ושאל העשיר, "מה טעם אני אין לי חלק בלוייתן
ואתה יש לך חלק בו?" השיב לו הרב:
"כשתגיע שעתך להיפטר מן העולם ישאלו עליך בבית-דין שלמעלה "מה הניח זה
שם"? וישיבו: "כסף וזהב ואבנים טובות הניח זה שם". ועוד ישאלו
עליך: "מה הביא זה לכאן"? וישיבו: "קדחת ["קדחת" – שם
נרדף בפי-העם לאפס שבאפס. לדוגמה: אדם שואל לחבירו,
הבא מאת הרופא: "מה התיר לך הרופא לאכול"? והלה משיב: "קדחת התיר
לי". פירוש: הרופא החמיר בדיאטה כל-כך, עד שלא התיר ולא כלום.] הביא זה
לכאן". ואנו קיימא לן: "קודח אסור בדגים"... [כך מקובל בעם] ואילו
אני, כשתגיע שעתי להיפטר מן העולם, ישאלו עלי בבית-דין שלמעלה: "מה הביא זה
לכאן"? וישיבו: "כסף וזהב ואבנים טובות [כלומר: תורה ומצוות ומעשים
טובים] הביא זה לכאן". ועוד ישאלו עלי: "מה הניח זה שם"? וישיבו:
"קדחת הניח זה שם". ואנו קיימא לן: מי שחלצתו קדחת – דגים יפים לו."
|