אומנים, עובדים ופועלים; סוכנים, פקידים ומשרתים

205.

האחים הקדושים רבי זוסי מהאנופוליה ורבי אלימלך מליזנסק קיבלו עליהם עוֹל גלות, וחמש שנים רצופות התהלכו שניהם יחדיו מעיר לעיר ומכפר לכפר, לבושים בגדי-עניים, תרמיליהם על שכמיהם ומקלותיהם בידיהם. בדרך עסקו בתורה, בנגלה ובנסתר, ושכינה היתה שרויה ביניהם, אבל לא נודעו לשום אדם בשמותיהם, ואיש לא הכירם.

פעם אחת ביום-חורף לפנות ערב הגיעו לכפר, נכנסו לפונדק של ישראל. שאלו לאכול וביקשו מקום ללון. נענה להם הפונדקי: האכיל והשקה אותם והקצה להם מקום יפה ללינה – על התנור החם. עלו שניהם לשם ושכבו: רבי זוסי אחוריו כלפי פנים ורבי אלימלך אחוריו כלפי חוץ.

בלילה ההוא היתה חתונה באותו בית, וכטוב לב המסובים ביין ויצאו לרקוד אמרו איש לחברו: "הנה שם, על התנור, שוכבים שני עניים-הלכים, ואחד מהם אחוריו אלינו. בואו ונטפח לו טפיחה יפה על כל ריקוד וריקוד."

אמרו ועשו – ורבי אלימלך ספג כמה וכמה טפיחות יפות.

וכשעייפו המרקדים וישבו לנוח לחש רבי אלימלך לרבי זוסי ואמר לו: "זוסי אחי, רצונך שנחליף מקומותינו, ומעתה אשכב אני כלפי פנים ואתה כלפי חוץ?"

מיד הסכים רבי זוסי והם החליפו זה עם זה מקומותיהם: רבי אלימלך אחוריו כלפי פנים ורבי זוסי אחוריו כלפי חוץ.

ולאחר שנחו המרקדים ושבו לרקוד נמלכו ואמרו זה לזה: "מה פשעוֹ ומה חטאתו של אותו הלך, השוכב כלפי חוץ, שהוא יספוג כל הטפיחות? בואו ונטפח מעכשיו לשני, השוכב כלפי פנים."

אמרו ועשו – ושוב ספג רבי אלימלך כמה וכמה טפיחות יפות.

תמה רבי אלימלך ולחש לרבי זוסי: "זוסי אחי, למה אמרו: "משנה מקום, משנה מזל"?" [מימרה מפורסמת. ועיין י' ח' טביוב, "אוצר המשלים והפתגמים", אודיסה תרע"ט, סי' 2526]

חזר רבי זוסי ולחש לו: "אלימלך אחי, זהו שאמרו: 'אין מזל לישראל'." [שבת קנו, א]

מספר סידורי: 205

עמוד:

הערות: